פסק דין
התביעה שבפני היא בעקבות תאונה מיום 09.12.2007, בין רכב בבעלות התובעת, לבין רכב בבעלות הנתבע, מר יגאל ליס.
הצדדים נחלקו באשר לאחריות לתאונה. להלן טענותיהם כפי שהובאו בכתבי התביעה וההגנה, בנספחיהם ובבית המשפט:
לטענת התובעת, בתאריך הנ"ל, בשעה 15:45 או בסמוך לכך, בעת שרכב התובעת יצא מחניון "טבע" ברח' באזל בפתח תקווה, לאחר שמשאית נתנה לו זכות קדימה, עקף רכב הנתבע את המשאית ופגע ברכב התובעת.
נהגת רכב התובעת, גב' ארנה אשרת לוי, העידה בבית המשפט באשר לנסיבות קרות התאונה. היא מסרה כי בתאריך הנ"ל, בשעה 15:45 לערך, היא יצאה מחניון ברח' באזל 12, היא עצרה בתמרור "עצור" שניצב ביציאה מהחניון והתכוונה לבצע פנייה שמאלה. במקום ישנם שני נתיבים ובנתיב הימני היו כלי רכב נוספים, משאית שהגיעה למקום נעצרה משמאל לרכבה ונהגה, שהבחין כי ברכב התובעת מופעל איתות שמאלה, סימן לה כי היא יכולה לצאת, היא התקדמה לאט, כאשר רכב הנתבע עקף את המשאית העומדת ורצה לשוב למסלול ממנו רכב התובעת הגיע וכך ארעה התאונה.
כאשר עומתה עם טענתו של הנתבע על כך שהייתה אמורה לחצות שני נתיבים, השיבה כי ברח' באזל יש נתיב אחד לכל כיוון.
מחקירתה הנגדית של גב' לוי עלה כי במקום בו יצאה מהחניון ישנם שני נתיבים, נתיב לכל כיוון, בהמשך, לקראת הרמזור, הכביש מתרחב לשני נתיבי פנייה שונים.
היא עמדה בתמרור "עצור" ואותתה שמאלה, היא ראתה את המשאית מגיעה וזו נעצרה ואפשרה לה לצאת, בהמשך הנתיב היה טור כלי רכב ואם המשאית הייתה ממשיכה אף היא בנסיעה אזי היא הייתה חוסמת את נתיב יציאתו של רכב התובעת. כמו כן, היא אינה יכולה לומר מאיזה מרחק, במטרים, הבחינה במשאית.
לטענתה, בנתיב הנגדי של המשאית לא היו כלי רכב נוספים משום שאם היו היא לא הייתה יוצאת, שדה ראייתה היה פנוי אך היא לא הבחינה אם כלי רכב אחרים עקפו את המשאית בעת עמידתה.
לפני המשאית נסעו מספר כלי רכב, המשאית עצמה נעצרה ונתנה לרכב התובעת טווח ביטחון שאפשר את יציאתה.
היא לא הבחינה ברכב הנתבע מגיע, התאונה התרחשה לנגד עיניו של נהג המשאית וזה האחרון אף צפר אך היא לא לקחה את פרטיו משום שהוא המשיך בנסיעה ולא התעכב במקום.
כאשר נשאלה אם התאונה ארעה בנתיב הנגדי, השיבה כי התאונה ארעה לפני קו ההפרדה, היא החלה לגלוש ונסעה לאט אך לא חדרה לנתיב הנגדי, בעוד הנתבע עקף את המשאית ורצה לחזור לנתיב.
היא ראתה את רכב הנתבע מגיע עם הזוית אליה ובלמה את רכבה, אך מעבר לכך לא היה לה דבר לעשות. ברכב הנתבע נפגעה הפינה הקדמית ימנית ואילו ברכבה נפגעה הפינה השמאלית - הכנף השמאלית והפנס השמאלי.
כאשר נשאלה אם מותר לנתבע לעקוף במקום התאונה, השיבה בשלילה אך מסרה כי אין במקום קו הפרדה רציף משום שאם היה כזה, היא לא הייתה מבצעת פנייה שמאלה.
כאשר נשאלה אם ייתכן כי מדובר באוטובוס ולא במשאית, השיבה כי למיטב זיכרונה הייתה זו משאית.
לאחר התאונה הם נעמדו במקום ולא יצאו מכלי הרכב, היא הבחינה כי מדובר בפחחות בלבד, נסעה לאחור ונעמדה בנתיב, רכב הנתבע נעמד גם הוא וביקש ממנה לעזור לו להוציא את כיסא הגלגלים שלו, היא שאלה אותו מדוע עקף את המשאית ונסע נגד כיוון התנועה.
לטענתה, הנתבע הוא האחראי לתאונה.
בנוסף, הרכב תוקן אך בשל העובדה שמדובר ברכב חברה היא אינה בקיאה בעלות התיקונים.
על מנת לתמוך בכל טענותיה הפנתה התובעת את בית המשפט אל חוות דעת שמאי הרכב, אל תמונות המתעדות את הנזק לרכב, אל חשבונית תיקון הרכב, אל חשבונית שכר טרחתו של שמאי הרכב, אל הודעה על תאונה (פריים ליס), אל שרטוט התאונה, אל אישור אי הגשת תביעה ואל דיווח על תביעות רכב רכוש בשלוש השנים האחרונות.
לטענת הנתבע, רכבו נסע ברח' באזל בפתח תקווה, לפתע התפרץ רכב התובעת מתוך חניה של מפעל "טבע" מבלי לתת לו זכות קדימה.